בנק אוצר החייל בע"מ נ' מול ההר צפת בע"מ ואח'

החלטה

החלטה

הנתבעת מס' 1 היא חברה בע"מ [ להלן: "החברה" ] הנתבעים 2, 3 הם מנהליה ובעלי מניותיה והנתבעות 4, 5 הן נשות הנתבעים 2, 3 והכל כפי המפורט בסעיפים 2, 3 לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] ב"סדר דין מקוצר" ובסעיפים 1, 2 לתצהירי הנתבעים 2, 3 התומכים בבקשות הנתבעים כולם למתן רשות להתגונן [ להלן יקראו כל הנתבעים הנ"ל ביחד, למעט החברה בשם : "החייבים" ].

איני רואה כל צורך לפרט השתלשלות היווצרות חוב החברה לבנק וחיוביהם של יתר החייבים וכל טענות הנתבעים הנ"ל כנגד הבנק, בין שיש בהן ממש ובין שאין בהן ממש שכן כל אלה חלף ועבר זמנם לאחר שביום 5.2.2008 נכרת הסכם בין הבנק לבין החייבים לקונסולידציה של כל התחייבויותיהם, לרבות חתימותיהן של נשות הנתבעים 2, 3, הן הנתבעות 4, 5 כערבות להסכם הנ"ל [ נספח ז' לכתב התביעה; להלן: "ההסכם" ].

אין חולק על כך שהחייבים לא עמדו בתנאי ההסכם ועל כן אין להם, על פני הדברים הגנה כנגד התביעה.

טענות הנתבעים באשר לכפיה שנכפו בקשר לאותו הסכם, או מחאות שהיו להם לפני כריתתו {?) אינן יכולות להישמע, בוודאי לא בשלב זה, שכן ההסכם נכרת כאמור ביום 5.2.2008 וכתב התביעה הוגשה ביום 21.9.2008 ובמהלך של למעלה משמונה חודשים, לא נעשה דבר לביטולו של ההסכם, בין בגין פגם בכריתתו ובין בגין הפרתו הנטענת על ידי הנתבעים [ כפי שלהלן ] וראה לעניין הוראות סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 וסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל – 1970 ].

טענה אחרת נוגעת לכך שההסכם הופר על ידי הבנק מכך שהוא לא עמד בהתחייבותו להסיר מעל רכוש החברה שעבוד שוטף על פי אגרת חוב שהייתה לבנק כפי המפורט בסעיף 13 להסכם [ סעיף 27 לתצהיר הנתבעים, עדות הנתבע אמיר אדר בעמ' 2 לפרוטוקול שורות 9, 10 ].

כאמור גם אם הופר ההסכם על ידי הבנק בעניין זה, ואין כל ראיה לכך, נהפוך הוא, הרי שההסכם לא בוטל על ידי הנתבעים, כאמור לעיל.

מעבר לאמור לעיל, בניגוד לעמדת הנתבעים, אין מדובר בתניה שלובה בחסכם יחד עם התחייבות הנתבעים לתשלומי סכומים, הואיל ובסעיף 13 להסכם נרשם במפורש שהמדובר הוא בביצוע לאחר תשלום על ידי הנתבעים [ ראה עמ' 1, 2 לסיכומי טענות הנתבעים ].

ומעל לכך, התברר כי הבנק אכן העביר לרשם החברות הודעה על ביטול השעבוד, כפי המסמך במ/1 הנושא עליו אישור של רשם החברות.

מתכתובת שבין הנתבעים או מי מהם ובין גורמי רשם החברות, נספחים יד' לתצהיר הנתבעים, נראה כי רשם החברות פעל ברישול רב ולא ביצע את הטעון ביצוע; יחד עם זאת, אין בכל אותה תכתובת פניה ולו אחת אל הבנק על מנת שיעשה מעשה נוסף "להזיז" את רשם החברות ואין טענה כלפי הבנק כאילו הוא לא עשה את המוטל עליו כלפי הרשם או לא עשה די.

אין כל בסיס להניח שמחדל רשם החברות לבטל שעבוד, יש בו כדי לשחרר את הנתבעים או מי מהם מחיוביהם לבנק; ספק אם יש בביטולו של השעבוד, כשעבוד שוטף על חברה שאין לה, לפחות לא הוצבע על , כל בסיס נכסי, כדי לשנות כהוא זה לעניין חיובי התשלום של הנתבעים לבנק על פי ההסכם, שכאמור לא בוטל [ ושאלה היא מה היה מצבם המשפטי, מן הסתם גרוע יותר, של הנתבעים אילו בוטל ההסכם וכל צד חזר לזכויותיו הקודמות ].

נותרות טענות הנתבעים 6, 7 שהם ערבים יחידים לחובות הנתבעים.

טענה אחת נותרת לטעמי לדיון בעניינם של אלה, והיא טענה לפטור עקב חתימת ההסכם עם החייבים, המשנה מערבותם ופוגע בזכויותיהם.

לכך משיב הבנק בהסתמך על הוראות סעיף 39 לכתבי הערבות [ נספח ג' לכתב התביעה ] המתנה על הוראות חוק הערבות, תשכ"ז – 1967 ומאפשר לבנק להתפשר ולערוך הסדרים שונים עם החייבים העיקרים, בלא לקבל את אישור הערבים או ליידעם.

ספק בעיני אם הוראה זו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 32 לחוק הערבות ואם אין היא בטלה.

גדר ספק זה מראוי שיתברר בהליכים נוספים ולצורך כך ניתנת לנתבעים 6, 7 רשות להתגונן.

סוף דבר הוא שאני דוחה את הבקשות למתן רשות להתגונן, למעט בקשת נתבעים 6, 7 בהקשר האמור לעיל.

החייבים יישאו בהוצאות הבנק בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.3,000 ₪ ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

קדם משפט בעניינם של הנתבעים 6, 7 יהיה ביום 27.2.11 שעה 12.30.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"א, 08 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.